ההיסטוריה של קוויאר שחור

חדקן הוא אחד הדגים העתיקים ביותר, בן יותר מ-250,000 שנה. ידוע שקוויאר שחור נאכל ברוסיה בחצר המלוכה עוד מימי קדם. מאוחר יותר, גם מעמדות אצולה אחרים החלו לצרוך אותו.

חדקן הוא דג גדול וקשה לתפיסה, ולכן מחיר הקוויאר שלו תמיד היה גבוה מאוד. אלו שזכו לתפוס חדקן היו מציגים אותו חי לעיני כולם לפני שעורכים סעודה גדולה. עד מהרה, קוויאר הפך פחות נדיר. רוסים שנסעו לפריז ולערים אירופאיות אחרות לחופשה תמיד לקחו איתם צנצנת או שתיים של קוויאר.

בתחילת המאה ה-20, ארצות הברית הצטרפה לשורות יצרניות הקוויאר הגדולות ביותר של חדקן. הם ייצרו כל כך הרבה תוצרת שלפעמים לא יכלו למכור אותה, מה שאילץ אותם להאכיל אותה לבעלי חיים. ניתן היה לרכוש קוויאר בכל בר בארצות הברית. הברמנים הגישו אותו עם בצל, בייגלה, בוטנים ומגוון משקאות.

דגי החידקן היו כה מדוגים בארצות הברית עד שבמהרה הם כמעט נדגו לחלוטין. בשנת 1906 נאסר דיג מסחרי של חדקן במדינה. כיום, רק דייגי ספורט יכולים לתפוס את הדגים, אשר, כידוע, תופסים, שוקלים ומשחררים אותם. המאגר מנוטר ומוסדר כל הזמן.

לאורך המאה ה-20, דגי חידקן נדדו בים הכספי. בשלב מסוים, מספרם שם גם ירד בצורה מסוכנת. בשנת 1962, ברית המועצות נאלצה להטיל הגבלות על דיג החידקן. דגי החידקן מוגנים על ידי האמנה בדבר סחר בינלאומי במינים בסכנת הכחדה של בעלי חיים וצמחים.

כיום ישנם כ-2,000 מיני דגי חדקן ברחבי העולם. מדינות מסוימות, כמו ארצות הברית, אוסרות על ייבוא ​​קוויאר דגי חדקן. עם זאת, ישנן חוות המגדלות דגי חדקן במיוחד עבור מעדן אגדי זה.




קולות: 1